קחי לך

"קחי לך

את כל הסיפורים

את הידיים ששומרות

את הבכי שבכינו, רק אני ואת יודעות

את הצחוק המתגלגל

את הסודות על העולם

את השיחות שיש רק לנו

אני אתך, אני אתך."

ריטה ומשי קליינשטיין

אחד התהליכים המרגשים, הוא התהליך של אם שבוחרת להיות שותפה לתהליך של ביתה.

היא מקשיבה, היא מתבוננת, היא עוטפת, היא נותנת לה את כל המקום להתבטא ולשתף בכל מה שהיא מרגישה.

היא מכילה, היא מסבירה, הן משוחחות ביניהן ולפעמים גם זולגת דמעה.

האמא תומכת ומלווה, מסתכלת בעיניים ונותנת לביתה להנחות את המפגשים.

הן הופכות להיות שותפות ומשתפות, הן מתקרבות.

וגם כשהן יוצאות מהקליניקה וחוזרות הביתה הן עושות שינויים ורוקמות מערכת יחסים, הן בונות תשתית של אמון והקשבה שזו מבינה את זו.

הן מניחות בצד את השיפוטיות והביקורתיות ומתמלאות באהב"ה.

אמון

הקשבה

ביטחון

הכלה.

הקשר מתבסס והשיח הופך להיות ענייני.

ולפתע פתאום, הילדה באה לאמא ומניחה את הראש על כתפה, והאמא שואלת: "הכל בסדר חמודה"?

והיא עונה: "כן הכל מצויין, רק רציתי חיבוק של אהבה."

והאמא מניחה בצד את עיסוקיה, ולופטת את ביתה בין זרועותיה, מלטפת ומנשקת עד שהילדה משחררת, מחייכת וחוזרת לחדרה.

יום נפלא עם המון אהב"ה

יסכה